רעיונות בתנך

 משלי פרק יב יא   עֹבֵד אַדְמָתוֹ, יִשְׂבַּע-לָחֶם;    וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר-לֵב מסביר הגר"א שם על שני אנשים שרואים שאינם יכולים להתפרנס לבד מהקרקע שלהם, אבל אחד רודף אחר קרקעות של אחרים, ובסופו של דבר התלות באחרים גורמת לו יום אחד להפסיד הכל, לעומת זאת העובד אדמתו כלומר עיקר העבודה שלו עדיין היא בקרקע שלו - ישבע לחם. כלומר המסר שמלמד אותנו כאן הגרא מהפסוק הוא לא לפתח תלות באחרים.  המושג ישבע לחם מזכיר מקום נוסף בתנך, ויכוח עם הנביא ירמיה שבו טוענים כל המקטרים למלאכת שמים (עבודה זרה), שדוקא העבודה זרה הביאה להם את השפע "ונשבע לחם ונהיה טובים וראה לא ראינו" (ירמיה מד יז). הויכוח הזה התנהל במצרים, אחרי נבוכדנאצר החריב את בית המקדש.  ונראה שספר משלי מפרש כאן את הפסוקים בירמיה - מי שעובד אדמתו, כלומר מקשיב לנביא ונשאר בארץ תחת חסותו של מלך בבל (כפי שירמיה צוה אותם) - ישבע לחם, אך מי שמרדף ריקים ובורח למצריים בחושבו שיצליח שם להתחמק מהדין, ולהשען על משענת הקנה הרצוץ, מצריים - חסר לב.  "הטריפני לחם חקי"

 בספר במדבר פרק כו, יא כתוב "וּבְנֵי-קֹרַח, לֹא-מֵתוּ" ואילו בפרק טז, לב-לג "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים--שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" מבלי להכנס למדרשים, נזכרתי בתאונת הכורים בצ'ילה באוקטובר 2010, 33 כורים נלכדו מתחת לאדמה במשך 69 יום ויצאו חיים. אולי זה מה שקרה לבני קרח וכך זה מסביר באופן פשוט את הפסוקים.  בני קרח נבלעו מתחת לאדמה והרהרו בתשובה, זעקו לה'. ומה היתה תפילתם? אם מחפשים את התפילה הראשונה שלהם בספר תהילים - פרק מב המזמור של סוכות. שם הם קוראים לה "צמאה נפשי לאלוהים לאל חי", "כל משבריך וגליך עליי עברו". בני קרח יושבים ב"סוכה" שסידר להם ה ומהרהרים בתשובה.  היה עוד נביא שישב ב"סוכה" שסידר לו ה, הרהר בתשובה מתוך מעי הדגה וגם הוא זעק "כל משבריך וגליך עליי עברו" (יונה פרק ב, ד).  במעבר מדירת קבע לדירת ארעי, בין מוות לחיים, בסוכ...

 אומר הנביא ישעיה: פרק ל״ב, ט: נָשִׁים֙ שַֽׁאֲנַנּ֔וֹת קֹ֖מְנָה שְׁמַ֣עְנָה קוֹלִ֑י בָּנוֹת֙ בֹּֽטח֔וֹת הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִֽי׃  הנביא מנסה להזהיר ולעורר את בנות יהודה משאננות ובטחון מופרז שאליהם לא תגיע יד אשור.  אך הפסוק הזה מזכיר לנו מישהו, בסוף הדורות של קין ממש לפני שהמבול מגיע:  ספר בראשית  -  פרק ד׳  -  פסוק כ״ג:  וַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֙גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּרָתִֽי׃ למך, מבין צאצאי קין האחרונים, משדר בטחון ושאננות ועוצמה כלפי נשותיו.  אותה שאננות שישעיה מזהיר מפניה, ומשתמש בהשאלה מהשאננות שהביאה את המבול.  וישעיה נביא שכל כולו נחמתא, מנסה להביא נחמה כמו נח, "זה ינחמנו"

 ספר משלי  -  פרק ה׳  -  פסוק ו׳, "ארח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע".  פירוש רש''י: אורח חיים פן תפלס . כך דרשוהו חכמים סלסל הקב''ה מתן שכרן של מצות ולא פירשן כדי שלא יראה אדם מצוה שמתן שכרה מרובה וידבק בה ויניח שאר המצות , וזה פתרונו כדי שלא תפלס אורחות התורה אי זו ליקח ואי זו להניח לכך נעו מעגלותיה הניע הקב''ה נתיבותיה ולא הודיעם , זהו מדרש אגדה , אבל לפי סדר המקראות שכתוב אחריו : הרחק מעליה דרכך . נראה שעדיין לא הפסיק בענין אשה הזונה וכן יש לפרש אורח חיים פן תפלס אל תשקול אורח חיים אצל אותה זרה לומר איזו לעשות זו או זו , כי מעגלות הזונה נעו לשאול ולא תדע להזהר עד אשר תנוע ותפול : כלומר רשי מביא 2 פירושים כאשר את הדרש הוא מביא בהתחלה, כמשל לתורה, והפשט הוא להזהר מאשה זונה,  ואולי שני הפירושים מתחברים דרך הגאולה והמשיח שמגיע בדרך נסתרת ועלקלה , כמו מעשה יהודה ותמר שמשם יוצא המשיח, ואם כך המסר הוא שבין אם מדובר ביצר הטוב ובין אם מדובר ביצר הרע יש להיות תמים עם ה', ולא לחשב חשבונות רבים אלא להיות נוכח ברגע הזה ולמצות אותו - וכדברי המשורר "כ...

 המדרש המפורסם באיכה רבה מביא שלושה מקומות שבהם מוזכרת המלה איכה - אצל משה, ישעיה וירמיה, המשותף הוא המשבר והנתק. ונראה להוסיף מקום נוסף בפילגש בגבעה - "דברו איכה נהייתה הרעה הזאת (שופטים כ ג) - על שנאת חינם נחרב הבית.  שיבנה במהרה בימינו