רעיונות בתנך

ספר שופטים - פרק י״ח - פסוק ג׳: {ג} הֵ֚מָּה עִם־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וְהֵ֣מָּה הִכִּ֔ירוּ אֶת־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר הַלֵּוִ֑י וַיָּס֣וּרוּ שָׁ֗ם וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ מִֽי־הֱבִיאֲךָ֣ הֲלֹ֔ם וּמָֽה־אַתָּ֥ה עֹשֶׂ֛ה בָּזֶ֖ה וּמַה־לְּךָ֥ פֹֽה׃ בסיפור פסל מיכה מזהים בני דן את הלוי שהקול שלו מוכר, לפי המדרש (והרמז במסורת בתנך) מדובר בנכדו של משה. המדרש מקשר בין השאלות ששאלו אותו בפסוק לביטויים שמזכירים את משה: "ויסורו שם ויאמרו לו מי הביאך הלום ומה אתה עושה בזה ומה לך פה. אמרו לו לאו ממשה קאתית דכתיב ביה אל תקרב הלום. לאו ממשה קאתית דכתיב ביה מזה בידך. לאו ממשה קאתית דכתיב ביה ואתה פה עמוד עמדי" מענין לראות שלביטויים שנבחרו יש, מעבר לדמיון לביטויים בשאלות של בני דן, נושא אחד משותף - הצבת גבולות למשה.  גבול בקרבת ה (אל תקרב הלום), דיבור על עם ישראל (מזה בידך), וגבול בזוגיות של משה (ואתה פה עמוד עמדי).  והלוי עונה להם:  "כך מקובלני מבית אבי אבא לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות. הוא סבר ע"ז ממש ולא היא אלא עבודה שהיא זרה לו".  כלומר הלוי טעה בהבנת סבו. הוא הבין שהוא...

לעילוי נשמת אמי מורתי עירית בת ויולט ע"ה ספר שמות  -  פרק ל״ג  -  פסוק ד׳: {ד} וַיִּשְׁמַ֣ע הָעָ֗ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה וַיִּתְאַבָּ֑לוּ וְלֹא־שָׁ֛תוּ אִ֥ישׁ עֶדְי֖וֹ עָלָֽיו׃ האבילות מגיעה ממקום של אמונה ותקוה. במקום שאין אבילות אמיתית - מגיע הייאוש.  ספר בראשית  -  פרק כ״ה  -  פסוק ל״ב: {לב} וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה׃ עשו מגיע לתובנה שהחיים מגיעים לקיצם ומשלים עם זה - אין משמעות לחיים. גם לאכילה אין משמעות כך שהוא מבקש מיעקב להאכיל אותו, או יותר נכון - להלעיט אותו.  גם בתקופת חזקיה היתה סיעת שבנא הסופר שרואים את מלכות אשור מתקרבת והולכת לבצע טרנספר בעולם, ונכנסת לייאוש והשלמה עם המציאות הקשה. וכך במקום אבל מגיעים לשמחה מזוייפת של ייאוש: ספר ישעיהו  -  פרק כ״ב  -  פסוק י״ג: {יג} וְהִנֵּ֣ה ׀ שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֗ה הָרֹ֤ג ׀ בָּקָר֙ וְשָׁחֹ֣ט צֹ֔אן אָכֹ֥ל בָּשָׂ֖ר וְשָׁת֣וֹת יָ֑יִן אָכ֣וֹל וְשָׁת֔וֹ כִּ֥י מָחָ֖ר נָמֽוּת׃ בחטא העגל נשבר משהו בקשר של עם ישראל...