רעיונות בתנך

 ספר בראשית  -  פרק מ״ה  -  פסוק כ״ד, פירוש רש''י: אל תרגזו בדרך. אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך. דבר אחר - אל תפסעו פסיעה גסה ותכנסו בחימה לעיר, ולפי פשוטו של מקרא יש לומר - לפי שהיו נכלמים - היה דואג שמא יריבו בדרך על דבר מכירתו להתווכח זה עם זה ולומר על ידך נמכר, אתה ספרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאתו:  הכלי יקר מביא את כל המדרש במסכת תענית: ספר בראשית  -  פרק מ״ה  -  פסוק כ״ד, פירוש כלי יקר: "אל תרגזו בדרך. פירש רש"י אל תתעסקו בדבר הלכה, ד"א אל תפסיעו פסיעה גסה והכניסו חמה לעיר, גירסא זו היא במסכת תענית (י:) א"ר אלעזר אמר יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגז עליכם הדרך, פירש"י תתעו, איני והאמר רבי אלעי שני ת"ח שמהלכין בדרך ואין ביניהם ד"ת ראויין לישרף כו' לא קשיא הא למגרס הא לעיוני.." כלומר המדרש מקשה מדוע לא להתעסק בדבר הלכה הרי זה חובה? ועונה שהכוונה שלא להתעסק בהלכה בעיון, אבל בדברי תורה, בפשט התורה - כן. והכלי יקר מרחיב בענין.  ונשאלת השאלה: א. מדוע רשי לא מביא את כל המדרש. ועונה רק את החלק הראשון - זה נשמע מדבר...

 ספר נחמיה  -  פרק ב׳  -  {ד} וַיֹּ֤אמֶר לִי֙ הַמֶּ֔לֶךְ עַל־מַה־זֶּ֖ה אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֑שׁ וָֽאֶתְפַּלֵּ֔ל אֶל־אֱלֹהֵ֖י הַשָּׁמָֽיִם׃ {ה} וָאֹמַ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב..." קצת מוזר התפילה שלכאורה "תקועה" באמצע השיחה בין המלך לנחמיה - איך בדיוק הוא התפלל באמצע?  המלבים שואל שאלה זו ועונה שבתשובה עצמה של נחמיה לה' היה בלבו הדבור לה'. כלומר הוא תעל את הדבור אל המלך לתפילה.  ונראה שנחמיה מלמד אותנו איך ליישם את דברי חז"ל "ולואי ויהיה האדם מתפלל כל היום". שכל הפעולות והדיבורים יתועלו לחשיבה חיובית ותפילה

 ספר ישעיהו  -  פרק נ״ו  -  פסוק ב׳: {ב} אַשְׁרֵ֤י אֱנוֹשׁ֙ יַעֲשֶׂה־זֹּ֔את וּבֶן־אָדָ֖ם יַחֲזִ֣יק בָּ֑הּ שֹׁמֵ֤ר שַׁבָּת֙ מֵֽחַלְּל֔וֹ וְשֹׁמֵ֥ר יָד֖וֹ מֵעֲשׂ֥וֹת כָּל־רָֽע׃ פירוש מצודת דוד: יעשה זאת . את האמור למטה שישמור את השבת מלחללו כי הוא יסוד מוסד על אמונת חידוש העולם וא''כ בזה בודאי ישמור ידו מעשות כל רע הואיל ומאמין שיש בורא : מצודת דוד מראה שיש קשר הדוק בין שמירת שבת ובין שמירת ידו מעשות כל רע. ומהי אותה שמירת ידו?  יתכן שישעיה בעצם מפרש קשר קדום יותר, שנעוץ כבר בעשרת הדברות: ידוע שעשרת הדברות מקבילות אחת לרעותה, כך שהדבר הרביעי (שמירת שבת) מקביל לדבר התשיעי ("לא תענה ברעך עד שקר").  השבת היא עדות בין אדם למקום, וכנגדה עדות אמת בין אדם לחבירו.  אבל מצאנו גם פסוק שמקשר בין יד לעדות: "אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס" וזה הקשר שמביא ישעיה גם בפרקנו, ואכן מבשר בהמשך, פסוק ה׳: {ה} וְנָתַתִּ֨י לָהֶ֜ם בְּבֵיתִ֤י וּבְחֽוֹמֹתַי֙ *יָ֣ד* וָשֵׁ֔ם ט֖וֹב מִבָּנִ֣ים וּמִבָּנ֑וֹת *שֵׁ֤ם עוֹלָם֙* אֶתֶּן־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א יִכָּרֵֽת׃ שמירת שבת תוביל לשמירת...

 ספר בראשית  -  פרק ל״ז  -  פסוק ל״ג, פירוש רש''י: ויאמר כתנת בני. היא זו: חיה רעה אכלתהו. נצנצה בו רוח הקדש, סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר. מסביר רשי שכשיעקב רואה את הכתונת של יוסף הטבולה בדם ואומר שחיה רעה טרפה אותו, למעשה מנצנצת בו רוח הקודש שאשת פוטיפר תתגרה בו.  ושואל נכון הכלי יקר - מה ענין זה לכאן? מעבר לעובדה שהנסיון עם אשת פוטיפר עדיין לא קרה, ויעקב מדבר בלשון עבר, נראה שזה לא שייך בכלל לארוע הנוכחי של מציאת הכתונת.  ונראה להסביר שרשי מכוון לכך שיש קשר עמוק בין שני הסיפורים - מכירת יוסף, נטישתו והרחקתו מהמשפחה, גרמה באותו רגע לפתח לחטא העריות. מאחר והיצר הזה קשור בבריחה מהמציאות וחיפוש אחר תאווה, כמו שכתוב אצל יוסף שם "ויבא יוסף הביתה.."  - משמע הוא הרגיש שם אצל אשת פוטיפר שזה הבית שלו. שאין לו בית ומשפחה ואף אחד לא מחכה לו. ולכן הנסיון היה קשה כל כך.  וזה רח הקודש של יעקב לפי רשי - היכולת לזהות את שורש החטא והנסיון - ומה השפעה של מעשה אחד, מכירת יוסף, יכולה לגרום לאדם. מענין לראות שבאותו ענין חז"ל דורשים שיוסף הצליח להתגבר על הנסיון מאח...

 ספר בראשית  -  פרק ל״ז  -  פסוק ב׳, פירוש רש''י: "והוא נער. שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה" לעומת זאת, בפסוק הבא כתוב "כי בן זקונים הוא לו". מסביר הכלי יקר: ספר בראשית  -  פרק ל״ז  -  פסוק ג׳, פירוש כלי יקר: "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו. אע"פ שנאמר והוא נער את בני בלהה, שהיה עושה מעשה נערות כמותם מ"מ אהבו יעקב לפי שבהיותו אצלו היה מתנהג את עצמו כזקן ורגיל ופרקו נאה, ולא ידע הנהגתו שעם אחיו, ע"כ אמר כי בן זקנים הוא לו, במלת לו הורה שדווקא לו היה בן זקונים ולא לאחיו, לפי שבהיותו אצלם עשה מעשה נערות כמותם, ובהיותו אצל אביו הזקן היה עושה מעשה זקנה, ואולי לא רצה לשנות מן המנהג וידע להתנהג עם הנערים ועם הזקנים, לכך נאמר הוא לו" כלומר הכלי יקר מבאר שאכן ביוסף את שתי התכונות, לפעמים יכול להתנהג כנער, לפעמים כזקן, הכל בהתאם לסביבה. יוסף הוא מצד אחד אב בחכמה ומצד שני רך בשנים.  ונראה שהשאלה שאדם כמו יוסף צריך לשאול את עצמו הוא מי הוא עצמו? מהי אישיותו?  ואולי אפשר לומר שיוסף עובר תהליך מל...