רעיונות בתנך

 ספר ירמיהו  -  פרק כ״ו  -  פסוק ח׳: {ח} וַיְהִ֣י ׀ כְּכַלּ֣וֹת יִרְמְיָ֗הוּ לְדַבֵּר֙ אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־כָּל־הָעָ֑ם וַיִּתְפְּשׂ֨וּ אֹת֜וֹ הַכֹּהֲנִ֧ים וְהַנְּבִאִ֛ים וְכָל־הָעָ֥ם לֵאמֹ֖ר מ֥וֹת תָּמֽוּת ׃ {י} וַֽיִּשְׁמְע֣וּ ׀ שָׂרֵ֣י יְהוּדָ֗ה אֵ֚ת הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיַּעֲל֥וּ מִבֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וַיֵּֽשְׁב֛וּ בְּפֶ֥תַח שַֽׁעַר־יְהוָ֖ה הֶחָדָֽשׁ׃ משפט ירמיה, המלבים מחדד שמדובר כאן בשני קהלים - העם, והשרים.  השרים מסרבים לקבל שירמיה מדבר בשם ה ומאשימים אותו שהוא נביא שקר: {יא} וַיֹּ֨אמְר֜וּ הַכֹּהֲנִ֤ים וְהַנְּבִאִים֙ אֶל־הַשָּׂרִ֔ים וְאֶל־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִשְׁפַּט־מָ֙וֶת֙ לָאִ֣ישׁ הַזֶּ֔ה כִּ֤י נִבָּא֙ אֶל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את כַּאֲשֶׁ֥ר שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּאָזְנֵיכֶֽם׃ אבל מענין שתגובת העם, לפי המלבים היא שהם דוקא מאמינים שהוא מדבר בשם ה אבל לא לטובתם: {ט} מַדּוּעַ֩ נִבֵּ֨יתָ בְשֵׁם־יְהוָ֜ה לֵאמֹ֗ר כְּשִׁלוֹ֙ יִֽהְיֶה֙ הַבַּ֣יִת הַזֶּ֔ה וְהָעִ֥יר הַזֹּ֛את תֶּחֱרַ֖ב מֵאֵ֣ין יוֹשֵׁ֑ב וַיִּקָּהֵ֧ל כָּל־הָעָ֛ם אֶֽ...

 מלכים א פרק ג, בגבעון נראה ה לשלמה ושואל אותו מה הוא מבקש. שלמה עונה שהוא מבקש לב לשפוט את העם. התשובה טובה בעיני ה' והוא מקבל אף יותר מזה.  אבל האם אפשר לזהות אצל שלמה את הכיוון לכך עוד לפני כן?  בפרק ב, מגיע אדוניהו לאמו בת שבע ומבקש שתשכנע את שלמה לתת לו את אבישג השונמית. בת שבע מדבר עם שלמה שמייד מזהה שיש כאן מהלך אסטרטגי של אדוניה למרד ונסיון מלוכה, והורג את אדוניה.  אבל אם נכנס קצת לפסוקים, נראה שבפסוק הבא יש אריכות רבה בתיאור הגעתה של בת שבע לשלמה: ספר מלכים א  -  פרק ב׳  -  פסוק י״ט: {יט} וַתָּבֹ֤א בַת־שֶׁ֙בַע֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה לְדַבֶּר־ל֖וֹ עַל־אֲדֹנִיָּ֑הוּ וַיָּקָם֩ הַמֶּ֨לֶךְ לִקְרָאתָ֜הּ וַיִּשְׁתַּ֣חוּ לָ֗הּ וַיֵּ֙שֶׁב֙ עַל־כִּסְא֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם כִּסֵּא֙ לְאֵ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ וַתֵּ֖שֶׁב לִֽימִינֽוֹ׃ המלבים, בניגוד לרשי מסביר ש "לדבר לו" - הכוונה בשביל שלמה - כלומר בת שבע, בתום לב, חשבה שהמהלך יהיה לטובת שלמה.  ונראה שגם תיאור הישיבה של בת שבע לימינו של שלמה, מזכירה את תיאורו של נבואת מיכיהו בן ימלה לאחאב:  יט וַיֹּאמֶר,...

 יהושוע פרק כד, נאום יהושוע לעם ישראל, שבאיזשהוא שלב נראה כמו ויכוח שבו יהושוע אפילו מנסה לכאורה לשכנע את עם ישראל לותר מראש..  ספר יהושע  -  פרק כ״ד  -  פסוק ט״ו: {טו} וְאִם֩ רַ֨ע בְּֽעֵינֵיכֶ֜ם לַעֲבֹ֣ד אֶת־יְהוָ֗ה בַּחֲר֨וּ לָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת־מִ֣י תַעֲבֹדוּן֒ אִ֣ם אֶת־אֱלֹהִ֞ים אֲשֶׁר־עָבְד֣וּ אֲבוֹתֵיכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ (בעבר) מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וְאִם֙ אֶת־אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְאָנֹכִ֣י וּבֵיתִ֔י נַעֲבֹ֖ד אֶת־יְהוָֽה׃ ספר יהושע  -  פרק כ״ד  -  פסוק י״ט: {יט} וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־הָעָ֗ם לֹ֤א תֽוּכְלוּ֙ לַעֲבֹ֣ד אֶת־יְהוָ֔ה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים קְדֹשִׁ֖ים ה֑וּא אֵֽל־קַנּ֣וֹא ה֔וּא לֹֽא־יִשָּׂ֥א לְפִשְׁעֲכֶ֖ם וּלְחַטֹּאותֵיכֶֽם׃ ונשאלת השאלה מדוע? מה יהושוע זיהה שם?  יש משהו משותף בנאום הזה ושני נאומים נוספים. יהושוע מבקש מהעם: ספר יהושע  -  פרק כ״ד  -  פסוק כ״ג: {כג} וְעַתָּ֕ה הָסִ֛ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֥י הַנֵּכָ֖ר אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְהַטּוּ֙ אֶת־לְבַבְכֶ֔ם אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י ...

 ספר יחזקאל  -  פרק א׳  -  פסוק כ״ד: {כד} וָאֶשְׁמַ֣ע אֶת־ק֣וֹל כַּנְפֵיהֶ֡ם כְּקוֹל֩ מַ֨יִם רַבִּ֤ים כְּקוֹל־שַׁדַּי֙ בְּלֶכְתָּ֔ם ק֥וֹל הֲמֻלָּ֖ה כְּק֣וֹל מַחֲנֶ֑ה בְּעָמְדָ֖ם תְּרַפֶּ֥ינָה כנפיהן: פירוש מצודת דוד: את קול כנפיהם . קול הרעשת כנפיהם : כקול מים רבים . שהיה כמו קול מים רבים השוטפים וכקול שדי בדברו בסיני שנאמר שם את הדברים וגו' קול גדול ( דברים ה ) : בלכתם . ר''ל הקול ההוא שמעתי בעת הלכם : קול המולה . קול שאון המייתם היה כקול מחנה מהמון עם : בעמדם . בעת עמדו במקומם היו מרפים כנפיהם ר''ל לא הרעישו אז בכנפיהם להשמיע קול :  במעשה מרכבה במראות יחזקאל מתוארות החיות בשתי פעולות - קול המולה והרפיה. ההרפיה היא הדממה, השקט כפי שמסביר מצודת דוד.  לפעמים צריך לפעול בעבודת ה, ולפעמים לשקוט - להרפות, לשחרר.  המלך הראשון שזיהה את הייחודיות של עם ישראל התנגד לגישה האחרונה: "נרפים אתם נרפים", אומר פרעה, "תכבד העבודה על  האנשים ויעשו בה..". העיסוק המתמיד שיביא לחוסר מודעות, חוסר נוכחות בחיים.  אותה הרפיה נדרשה דוקא במקום הכי הומה - הים הסוע...

 ספר ירמיהו  -  פרק כ״א  -  פסוק ב׳: {ב} דְּרָשׁ־נָ֤א בַעֲדֵ֙נוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה כִּ֛י נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל נִלְחָ֣ם עָלֵ֑ינוּ אוּלַי֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְהוָ֤ה אוֹתָ֙נוּ֙ כְּכָל־נִפְלְאֹתָ֔יו וְיַעֲלֶ֖ה מֵעָלֵֽינוּ׃ המלבים מפרש על הפסוק: יעשה ה' אותנו". היל"ל יעשה לנו, ורצוף בו כונה שניה, שיחזיר אותנו בתשובה ויעשה אותנו בריה אחרת, כמ"ש כי כחומר ביד היוצר וכו', וממילא יעלה מעלינו: כלומר המלבים מוסיף כאן פירוש שכשהקב"ה עושה אותנו הכוונה למחזיר בתשובה.  מזכיר לנו כמובן רשי בתחילת פרשת לך לך ",ואת הנפש אשר עשו בחרן" - שהכניסן תחת כנפי השכינה.  יתכן והכוונה של בחזרה בתשובה, במיוחד כשהיא מגיעה מהקב"ה - היא להכוונה, העברת תהליך, כמובן בשיתוף האדם והבחירה החופשית שלו.  אבל אם כך, מענין לראות שגם שמואל משתמש בביטוי זה - לגבי שני אנשים מוכרים - משה ואהרון! ספר שמואל א  -  פרק י״ב  -  פסוק ו׳: {ו} וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־הָעָ֑ם יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֔ן וַאֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־אֲבֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃...