רעיונות בתנך

 ספר שמואל ב  -  פרק ד׳  -  פסוק ז׳: {ז} וַיָּבֹ֣אוּ הַבַּ֗יִת וְהֽוּא־שֹׁכֵ֤ב עַל־מִטָּתוֹ֙ בַּחֲדַ֣ר מִשְׁכָּב֔וֹ וַיַּכֻּ֙הוּ֙ וַיְמִתֻ֔הוּ וַיָּסִ֖ירוּ אֶת־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּקְחוּ֙ אֶת־רֹאשׁ֔וֹ וַיֵּֽלְכ֛וּ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה׃ רכב ובענה רוצחים את איש בושת וכבר בדרך לדוד, בטוחים שהוא ישמח לקבלם ולהתבשר שבן שאול מת... הם יגלו מאד מהר שהם לא הבינו את דוד. אבל זה כבר יהיה מאוחר מדיי בשבילם.  הביטוי ללכת דרך הערבה כל לילה מופיע פעם נוספת, בחורבן הבית: ספר ירמיהו  -  פרק נ״ב  -  פסוק ז׳: {ז} וַתִּבָּקַ֣ע הָעִ֗יר וְכָל־אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֡ה יִבְרְחוּ֩ וַיֵּצְא֨וּ מֵהָעִ֜יר לַ֗יְלָה דֶּ֜רֶךְ שַׁ֤עַר בֵּין־הַחֹמֹתַ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ עַל־גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ וְכַשְׂדִּ֥ים עַל־הָעִ֖יר סָבִ֑יב וַיֵּלְכ֖וּ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה׃ מי שבעיקר הולך שם דרך הערבה הוא צדקיה שניסה למצוא לעצמו דרך מילוט - וגם בשבילו זה כבר היה מאוחר מדיי.  הערבה היא מקום המדבר. הענוה. יתכן והדרך הזו לא היתה חייבת להיות דרכם האחרונה. אולי אם רכב ובענה היו מתחרטים ...

 ספר הושע  -  פרק ה׳  -  פסוק ד׳: {ד} לֹ֤א יִתְּנוּ֙ מַ֣עַלְלֵיהֶ֔ם לָשׁ֖וּב אֶל־אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם כִּ֣י ר֤וּחַ זְנוּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְאֶת־יְהוָ֖ה לֹ֥א יָדָֽעוּ׃ פירוש מצודת דוד: לא יתנו . לא יעזבו מעשיהם לשוב אל ה' כי יש בקרבם רוח זנות של עבודת כוכבים ואינם רוצים לדעת את ה' :  הביטוי יתנו מעלליהם  מתפרש כאן באופן של יעזבו מעלליהם, כלומר לשחרר את מעלליהם. יש כאן אולי כמין דימוי שמעלליהם הם ישות בפני עצמה והשאלה היא האם אנו רואים זאת או לא? האם אנו רואים את מעללינו, או מחשבותינו כחלק מהזהות שלנו או שמדובר במשהו נפרד מאיתנו שאפשר גם להשתחרר ממנו?  לפי הגישה הזו ניתן גם להבין את הפסוק הבא: ספר תהלים  -  פרק ט״ו  -  פסוק ד׳: {ד} נִבְזֶ֤ה ׀ בְּֽעֵ֘ינָ֤יו נִמְאָ֗ס וְאֶת־יִרְאֵ֣י יְהוָ֣ה יְכַבֵּ֑ד נִשְׁבַּ֥ע לְ֝הָרַ֗ע וְלֹ֣א יָמִֽר׃ פירוש רש''י: נשבע להרע . לעצמו ולא ימיר שבועתו ק''ו שאינה ממירה בדבר שאינה לרעתו :  מאחר וכל הפרק מדבר על אדם ישר וצדיק יש לפרש גם את הפסוק הזה באדם שמרע לנפשו בצורה טובה. איך זה הגיוני?  יוצא לפי ...

 ספר דברי הימים ב  -  פרק י״ח  -  פסוק ז׳: {ז} וַיֹּ֣אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ אֶֽל־יְהוֹשָׁפָ֡ט ע֣וֹד אִישׁ־אֶחָ֡ד לִדְרוֹשׁ֩ אֶת־יְהוָ֨ה מֵֽאֹת֜וֹ וַאֲנִ֣י שְׂנֵאתִ֗יהוּ כִּֽי־אֵ֠ינֶנּוּ מִתְנַבֵּ֨א עָלַ֤י לְטוֹבָה֙ כִּ֣י כָל־יָמָ֣יו לְרָעָ֔ה ה֖וּא מִיכָ֣יְהוּ בֶן־יִמְלָ֑א וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט אַל־יֹאמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ כֵּֽן׃ פירוש מצודת דוד: אל יאמר וכו' . כי את אשר ישים ה' בפיו אותו ידבר :  יהושפט בדיון עם אחאב בקרב האחרון שלו מול ארם, מנסה לשכנע את אחאב להביא נביא ה', שיגיד את דבר ה'. אחאב לא אוהב את הרעיון ומסביר שאותו נביא ה' (כמו כל נביאי ה'..), לא מדברים עליו דברים טובים אלא רק רעים, ויהושפט עונה לו - "אל יאמר המלך כן". מה הכוונה? מפרש מצודת דוד "כי את אשר ישים ה בפיו אותו ידבר".  מצודת דוד מחזיר אותנו לדיון עתיק בין בלק לבלעם. גם שם בלק מבקש מבלעם לדבר "טוב" עליו, כלומר רע על עם ישראל, אבל נראה שבלעם מדבר איתו במישור אחר - מישור של אמת ושקר: ספר במדבר  -  פרק כ״ג  -  פסוק י״ב: {יב} וַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ...