ויהי ערב ויהי בוקר
ספר שמואל ב - פרק ד׳ - פסוק ז׳: {ז} וַיָּבֹ֣אוּ הַבַּ֗יִת וְהֽוּא־שֹׁכֵ֤ב עַל־מִטָּתוֹ֙ בַּחֲדַ֣ר מִשְׁכָּב֔וֹ וַיַּכֻּ֙הוּ֙ וַיְמִתֻ֔הוּ וַיָּסִ֖ירוּ אֶת־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּקְחוּ֙ אֶת־רֹאשׁ֔וֹ וַיֵּֽלְכ֛וּ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה׃ ספר מלכים ב - פרק כ״ה - פסוק ד׳: {ד} וַתִּבָּקַ֣ע הָעִ֗יר וְכָל־אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֤ה ׀ הַלַּ֙יְלָה֙ דֶּ֜רֶךְ שַׁ֣עַר ׀ בֵּ֣ין הַחֹמֹתַ֗יִם אֲשֶׁר֙ עַל־גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ וְכַשְׂדִּ֥ים עַל־הָעִ֖יר סָבִ֑יב וַיֵּ֖לֶךְ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה׃ הערבה והלילה ביטויים שחוזרים בשני המקומות, גם ברצח איש בושת וגם בסוף תקופת המלכים וחורבן בית ראשון. שני הביטויים מסמלים את הנסתר, ללמד אולי שזרע החורבן מתחיל ממלחמת אחים. ובעזרת ה' נלמד מזה שזרע הגאולה יצמח מאחדות.