רעיונות בתנך

 ספר תהלים - פרק קט״ו - פסוק ה׳: {ה} פֶּֽה־לָ֭הֶם וְלֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ עֵינַ֥יִם לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יִרְאֽוּ׃ כך נאמר על פסלי עובדי האלילים, וכמוהם יהיו עושיהם וכל אשר בוטח בהם. אבל מצאנו גם ביטוי כזה אצל ישראל, בספר ירמיה: ספר ירמיהו - פרק ה׳ - פסוק כ״א: {כא} שִׁמְעוּ־נָ֣א זֹ֔את עַ֥ם סָכָ֖ל וְאֵ֣ין לֵ֑ב עֵינַ֤יִם לָהֶם֙ וְלֹ֣א יִרְא֔וּ אָזְנַ֥יִם לָהֶ֖ם וְלֹ֥א יִשְׁמָֽעוּ׃ אבל עם תוספת קטנה - אצל עם ישראל מוזכר הלב, וזה משנה את כל הפרשנות של הפסוק:  פירוש מצודת דוד: עם סכל . עם טפש ואין להם לב משכיל : ולא יראו . מפלאות המקום : ולא ישמעו . פלאי מעשיו :  ברגע שהלב נכנס לתמונה, ההתבוננות היא רוחנית ולא גשמית, וגם הראיה והשמיעה היא פנימית, רוחנית.  ועל כן שלמה מבקש מהקב"ה משאלה אחת: ספר מלכים א - פרק ג׳ - פסוק ט׳: {ט} וְנָתַתָּ֨ לְעַבְדְּךָ֜ לֵ֤ב שֹׁמֵ֙עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט אֶֽת־עַמְּךָ֔.." ורחמנא לבא בעי