רעיונות בתנך

 אנו אומרים בימים אלו את התפלה על הפרנסה (תהלים כד) , ולקראת סופה מבקשים על הפרנסה ומסיימים: "ונשבע לחם ונהיה טובים.." המקור בספר ירמיה מד, בויכוח של ירמיה עם אנשי אנשי יהודה (אחרי החורבן ואחרי שכבר עזבו  למצריים), על כך שהם צריכים להפסיק לעבוד עבודה זרה. ודוקא המתנגדים לירמיה אומרים לו שאסור להם להפסיק לעבוד עבודה זרה כי דוקא אז היה להם "טוב": ספר ירמיהו  -  פרק מ״ד   {טז} הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתָּ אֵלֵ֖ינוּ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁמְעִ֖ים אֵלֶֽיךָ׃ {יז} כִּ֩י עָשֹׂ֨ה נַעֲשֶׂ֜ה אֶֽת־כָּל־הַדָּבָ֣ר ׀ אֲשֶׁר־יָצָ֣א מִפִּ֗ינוּ לְקַטֵּ֞ר לִמְלֶ֣כֶת הַשָּׁמַיִם֮ וְהַסֵּֽיךְ־לָ֣הּ נְסָכִים֒ כַּאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֜ינוּ אֲנַ֤חְנוּ וַאֲבֹתֵ֙ינוּ֙ מְלָכֵ֣ינוּ וְשָׂרֵ֔ינוּ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבְחֻצ֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם וַנִּֽשְׂבַּֽע־לֶ֙חֶם֙ וַנִּֽהְיֶ֣ה טוֹבִ֔ים וְרָעָ֖ה לֹ֥א רָאִֽינוּ׃ {יח} וּמִן־אָ֡ז חָדַ֜לְנוּ לְקַטֵּ֨ר לִמְלֶ֧כֶת הַשָּׁמַ֛יִם וְהַסֵּֽךְ־לָ֥הּ נְסָכִ֖ים חָסַ֣רְנוּ כֹ֑ל וּבַחֶ֥רֶב וּבָרָעָ֖ב תָּֽמְנוּ׃ כלומר ההתרפקות על העבר גורמת להם להזכר שה...

 ספר קהלת - פרק א׳ - פסוק י״ג: {יג} וְנָתַ֣תִּי אֶת־לִבִּ֗י לִדְר֤וֹשׁ וְלָתוּר֙ בַּֽחָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁמָ֑יִם ה֣וּא ׀ עִנְיַ֣ן רָ֗ע נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃ ספר קהלת - פרק א׳ - פסוק י״ג, פירוש מצודת דוד: ונתתי את לבי . שמתי את לבי לדרוש ולבקר לא במראית העין , רק בחכמה ובהבנת השכל חקרתי על כל הדברים הנעשים תחת השמים בזה העולם : הוא ענין רע . רוצה לומר הבנתי שזה הוא דבר רע במה שעזב אלהים והניח כל המעשים לבני האדם בתת להם הבחירה לעשות כחפצם למען ענותם בגמול המעשים בעבור חפשית הבחירה , כי לולי הבחירה אין עונש :  שלמה המלך משתמש כאן בביטוי המוכר מהמרגלים - לתור. לתור במובן כאן הוא חקירה שכלית, כפי שמפרש מצודת דוד. חקירה זו, מעמיקה ככל שתהיה מביאה את קהלת למסקנה עגומה שהבחירה החפשית היא מיותרת. מאחר והיא גורמת להכשיל את בני האדם.  וניתן לומר בדומה לחטא המרגלים שכאן טמונה הבעיה - חקירה שכלית היא חקירה חיצונית. ודוקא היא תשלול את הבנת הבחירה החפשית, לעומת חיפוש פנימי מתוך נוכחות שמביא את האדם להבנת הבחירה החפשית...

 ספר ישעיהו - פרק כ״ו - פסוק ט״ז: {טז} יְהוָ֖ה בַּצַּ֣ר פְּקָד֑וּךָ צָק֣וּן לַ֔חַשׁ מוּסָרְךָ֖ לָֽמוֹ׃ מסביר המלבים: גם בצר פקדוך" ולא תלו הצרה במקרה רק בהשגחה, ולא לבד בעת בא עליהם צרה גדולה, כי גם "צקון" שהיא צוקת הנפש אם באה עליהם איזה צוקה "היה זה לחש מוסרך למו" היה זה למו לחש של מוסרך, כאילו לחשת לאזנם את מוסרך (כמ"ש ויגל אזנם למוסר, איוב ל"ו).  כלומר בדומה לשיטות למודעות חיובית / מדיטציות, הקב"ה מדבר איתנו ומכוון אותנו דרך ארועי היומיום.  כמו שאמרו האחים כשמגיעים למצריים "והשליט" מתעלל בהם: ספר בראשית - פרק מ״ב - פסוק כ״א: {כא} וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו אֲבָל֮ אֲשֵׁמִ֣ים ׀ אֲנַחְנוּ֮ עַל־אָחִינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנְנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל־כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת׃ כלומר הם מבינים שהקב"ה מדבר איתם. זו לא תובנה של ייסורים ויאוש אלא של קבלת מוסר. זו חזרה בתשובה אמיתית.  ואלו באמת שני הצדדים של המטבע - או להסתכל על הארועים כייסורים או כמוסר.  מה נחליט?

 ספר בראשית - פרק י״ט - פסוק י״ב: {יב} וַיֹּאמְר֨וּ הָאֲנָשִׁ֜ים אֶל־ל֗וֹט עֹ֚ד מִֽי־לְךָ֣ פֹ֔ה חָתָן֙ וּבָנֶ֣יךָ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ בָּעִ֑יר הוֹצֵ֖א מִן־הַמָּקֽוֹם׃ פירוש בעל הטורים: יב) מי לך פה. בגימטריא בועז. רמז לבועז שיצא ממנו פה בגימטריא בועז, אך בעל הטורים מתכוון כמובן לרות שיצאה ממואב והתחתנה עם בועז, ולא לבועז שיצא מפרץ.  ונראה שבעל הטורים מחבר אותנו למעשיו של בועז, שמרמזים על החסד והאחריות שהוא לוקח על רות.  אותה אחריות שנראה שלוט מגלה כאן בכך שהוא מנסה להציל כמה שיותר אנשים, אם לא את קרובי משפחתו שצוחקים עליו אז בהמשך עיר שלימה (מצער)