רעיונות בתנך

 ספר ויקרא  -  פרק ו׳  -  פסוק א׳: {א} וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ {ב} צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה הִ֣וא הָעֹלָ֡ה עַל֩ מוֹקְדָ֨ה עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ כָּל־הַלַּ֙יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וְאֵ֥שׁ הַמִּזְבֵּ֖חַ תּ֥וּקַד בּֽוֹ׃ פירוש קיצור בעל הטורים: "משה לאמר צו את". ס''ת תורה - צוה אותם שיעסקו בתורה: הרמז של בעל הטורים נראה על פניו רחוק, הוא לוקח את סופי התיבות של ארבעת המילים ולא רק זה אלא שאותיות "תורה" הן מהסוף להתחלה (את צו לאמור משה).  ונראה שאולי כוונתו לחיבור לדברי חזל שקרבן עולה מגיע על הרהורי עבירה, שהם קשים מעבירה, מאחר והתהום וההדרדרות עקב מחשבות לא טובות יכולה ח"ו להיות בור ללא תחתית, והאדם יכול להגיע לשפל המדרגה, אבל לימוד התורה יכול למשות אותו למעלה, ומסופי תיבות והתחתית - לעלות למעלה עד למדרגה הכי גבוהה, אולי אפילו עד משה רבינו (את צו לאמור - משה).  ואולי בגלל זה המילים שעוסקות ברמז הזה אינן מופנות למישהו ספציפי אלא לכולנו - "צו את" - שיעסקו בתורה ויצאו ממחשבות האוון לאור באור החיים.

 ספר איוב  -  פרק ט׳  -  פסוק כ״ח: {כח} יָגֹ֥רְתִּי כָל־עַצְּבֹתָ֑י יָ֝דַ֗עְתִּי כִּי־לֹ֥א תְנַקֵּֽנִי׃ פירוש מצודת ציון: יגורתי . אאסוף כמו אוגר בקיץ ( משלי י ) :  פירוש מצודת דוד: יגורתי . אאסוף כל העצבון אשר לי לאצרם תוך הלב מבלי לצעוק עוד הנה עם כל זה ידעתי שלא תנקה אותי מן היסורין ולא ארויח א''כ מאומה :  בעל המצודות מסביר כי המלה יגורתי היא מלשון אגירה, שמירה בבטן. במבט ראשון היינו מצפים לכאורה שהפירוש יהיה פחד, ואכן זה הפירוש בסוף פרק ג: {כה} כִּ֤י פַ֣חַד פָּ֭חַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵ֑נִי וַאֲשֶׁ֥ר יָ֝גֹ֗רְתִּי יָ֣בֹא לִֽי׃ ואולי יש קשר בין הדברים? בין הפחד ובין אגירה בלב?  אחת הבעיות הקשות בספר איוב היא בחוסר ההתמודדות מול ה', ביאוש, בפאסיביות והמתנה שהכל יעבור, אבל הפחד לא עובר והשמש היא פצע גדול שבוער... משה רבינו לעומת זאת מתמודד עם הפחד מיידית: ספר דברים  -  פרק ט׳  -  פסוק י״ח: {יח} וָֽאֶתְנַפַּל֩ לִפְנֵ֨י יְהוָ֜ה כָּרִאשֹׁנָ֗ה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי עַ...

 ספר קהלת  -  פרק ז׳  -  פסוק ח׳: {ח} ט֛וֹב אַחֲרִ֥ית דָּבָ֖ר מֵֽרֵאשִׁית֑וֹ ט֥וֹב אֶֽרֶךְ־ר֖וּחַ מִגְּבַהּ־רֽוּחַ׃ פירוש מצודת דוד: טוב אחרית דבר . רוצה לומר כמו שאחרית הדבר הוא טוב יותר מן הראשית כי בראשית הדבר לא נודע מה יעשה בה , אבל כשנגמר הדבר נודע הכל , כן טוב יותר המאריך רוגזו ואינו ממהר לריב , ממי שהוא גבה רוח אשר בעבור זה ימהר להתקצף , כי הממהר להתקצף עומד הוא עדיין בתחלת הריב ולא נודע מה יהיה בסוף בהכלים אותו רעהו אבל אם מאריך אף מאליו ישקע הריב וכאלו נשלם הדבר :  המצודת דוד מקשר בין שני חלקי הפסוק - משמע הגאוה מביאה את האדם לחוסר סבלנות ולקוצר רוח, ולהיפך, הענוה מביאה את האדם לאורך רוח ומתינות.  את הקשר הזה בין גאוה לקוצר רוח ניתן למצוא את זה אצל המן, כשאשתו מייעצת לו: ספר אסתר  -  פרק ה׳  -  פסוק י״ד: {יד} וַתֹּ֣אמֶר לוֹ֩ זֶ֨רֶשׁ אִשְׁתּ֜וֹ וְכָל־אֹֽהֲבָ֗יו יַֽעֲשׂוּ־עֵץ֮ גָּבֹ֣הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּה֒ וּבַבֹּ֣קֶר ׀ אֱמֹ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ וְיִתְל֤וּ אֶֽת־מָרְדֳּכַי֙ עָלָ֔יו וּבֹֽא־עִם־הַמֶּ֥לֶךְ אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה שָׂמֵ֑חַ וַי...

 ספר מלכים א  -  פרק כ״א  -  פסוק כ״ט: {כט} הֲ‍ֽרָאִ֔יתָ כִּֽי־נִכְנַ֥ע אַחְאָ֖ב מִלְּפָנָ֑י יַ֜עַן כִּֽי־נִכְנַ֣ע מִפָּנַ֗י לֹֽא־(אבי) אָבִ֤יא הָֽרָעָה֙ בְּיָמָ֔יו בִּימֵ֣י בְנ֔וֹ אָבִ֥יא הָרָעָ֖ה עַל־בֵּיתֽוֹ׃ נבואת אליהו על אחאב אחרי מעשה כרם נבות היזרעאלי, נבואה קשה, ותגובתו היא כניעה לה'. האמנם?  המלבים מציין שם הבדל בין להכנע מלפני ה' ובין להכנע מפני ה'. מלפני ה זה מפני יראת הרוממות וגדולתו - או במילים אחרות - מתוך הבנה עמוקה שהוא טעה.  ואילו להכנע מפני ה זה רק חיצוני. יראת העונש.   ולמעשה הקב"ה מסביר לאליהו שזה רק נראה שאחאב נכנע מלפני ה אבל בפועל נכנע מפני ה ולכן הקב"ה ידחה את הרעה אך לא יבטל אותה לגמרי.  מענין לחזור הרבה אחורה לספר שמות - שם נראה על בסיס פירוש זה שיש מלך שמתנהג הפוך - פרעה. והקב"ה אומר לו לפני מכת הארבה: ספר שמות  -  פרק י׳  -  פסוק ג׳: {ג} וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹן֮ אֶל־פַּרְעֹה֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים עַד־מָתַ֣י מֵאַ֔נְתָּ לֵעָנֹ֖ת מִפָּנָ֑י שַׁלַּ...