רעיונות בתנך

 ספר דברי הימים ב  -  פרק א׳  -  פסוק ו׳: {ו} וַיַּעַל֩ שְׁלֹמֹ֨ה שָׁ֜ם עַל־מִזְבַּ֤ח הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לְאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיַּ֧עַל עָלָ֛יו עֹל֖וֹת אָֽלֶף׃ פירוש מצודת דוד: ויעל עליו . לפי שהפסיק בדברים אמר שוב ויעל וכן דרך המקרא :  "לא ניתן ספר דברי הימים אלא להדרש". ויתכן כי החלוקה בפסוק, כפי שמציין המצודת דוד, באה לרמז על הפרדה רעיונית.   בפסוק ניתן למצוא חמש פעמים את השורש "עלה" בצורות שונות: ויעל, על, ויעל, עליו, עולות.  אם נניח שהפסוק מרמז על חמשה חומשי תורה, הרי שההפרדה באה להבחין בין ספרים בראשית שמות, ובין ויקרא במדבר דברים.  וההבחנה היא בקשר בין הקב"ה לעם ישראל. האם הוא מלמעלה למטה (בראשית, שמות - הבחירה והשגחת ה' על האבות, יציאת מצריים), ובין הפעולות מלמטה למעלה בספרים הבאים (תורת הקרבנות, המשכן, התהליכים במדבר והכניסה לארץ).  ובתוך ההפרדה בפסוק נמצא אוהל מועד - שמרמז על ההתוועדות, המפגש והממשק בין שני המהלכים.

 ילקוט שמעוני, רמז כח: "ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי ד' הם שהקיש הקב"ה על קנקנן ומצאן עביט של מימי רגלים. אדם שנאמר האשה אשר נתתה עמדי. קין שנאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי. בלעם מי האנשים האלה עמך ויאמר בלק בן צפור. חזקיהו מאין באו אליך האנשים ויאמר מארץ רחוקה באו אבל יחזקאל נמצא בקי מכולן שנאמר התחיינה העצמות האלה ויאמר ה' אלהים אתה ידעת משל לצפור שהיתה נתונה ביד ציד פגע באחד א"ל זו שבידי מה היא חיה או מתה א"ל אין בעית חיה אין בעית מתה"  המדרש בילקוט שמעוני משוה בין ארבעה אנשים שהמשותף להם הוא אמנם חוסר הידיעה שלהם - אדם הראשון, קין, בלעם וחזקיהו, אבל המדרש מעביר עליהם ביקורת.  לא על עצם חוסר הידיעה - אלא על חוסר האחריות, או אולי חוסר הנוכחות שלהם בסיטואציה.  אדם הראשון מעביר את האחריות לחוה, קין טוען שהוא לא אחראי על אחיו, בלעם מסתיר את מאוויו תחת המטריה של בלק, וחזקיה מדבר על רצונות של מלך בבל ואנשיו.  בכל המקרים הם לא שם. הם לא נוכחים. והאחריות מתגלגלת על מישהו אחר..  ולכן הקב"ה מקיש על קנקנן ולא מוצא שם תוכן חיובי. אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש ...