רעיונות בתנך

 שמואל א ה, ה - עַל-כֵּן לֹא-יִדְרְכוּ כֹהֲנֵי דָגוֹן וְכָל-הַבָּאִים בֵּית-דָּגוֹן, עַל-מִפְתַּן דָּגוֹן--בְּאַשְׁדּוֹד:  עַד, הַיּוֹם הַזֶּה.  {פ} חורבן שילה, ארון ה' מכה בדגון האל של הפלישתים במפתן ביתו, וכתגובה הפלישתים קובעים הלכה שלא לדרוך על מפתן בית דגון. מצודת דוד מסביר שאכן הכהנים שלהם היו מדלגים על המפתן.  הרדק מזכיר על כך מדרש ברבי ירמיה: "מצינו שהחמירו ישראל בעבודה זרה יותר מאומות העולם. באומות העולם כתיב על כן לא ידרכו, אבל בישראל כתיב "ופקדתי על כל דולג על המפתן" (צפניה א, ט) כלומר, אומות העולם מדלגים על המפתן וזה אפילו נקבע להלכה, ואילו אצלנו אסור אפילו לדלג ועונשו של המדלג חמור יותר" ההשוואה הזו לא יכולה שלא להזכיר את אליהו בהר הכרמל כשפונה לעם ישראל  בשאלה "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ה האלוהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו " ספר מלכים א  -  פרק י״ח  -  פסוק כ״א: {כא} וַיִּגַּ֨שׁ אֵלִיָּ֜הוּ אֶל־כָּל־הָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ עַד־מָתַ֞י אַתֶּ֣ם פֹּסְחִים֮ עַל־שְׁתֵּ֣י הַסְּעִפִּים֒ אִם־יְהוָ֤ה הָֽאֱלֹהִים֙ לְכ֣וּ אַחֲרָ֔יו.....

 ילקוט שמעוני שמואל ב פרק יח (רמז קנ) הים לא היה לו לב וניתן לו לב. האלה לא היה לה לב וניתן לה לב, שנאמר: עודנו חי בלב האלה ( ש"ב יח יד). השמים לא היה להן לב וניתן להן לב, שנאמר: וההר בוער באש עד לב השמים (דברי' ד יא). יבוא הים שלא היה לו לב ונתן לו לב. ויפרע מן המצרים שהיה להם לב, ושעבדו ישראל בכל מיני פורעניות. תבוא האלה שלא היה לה לב ונתן לה לב. ויפרע מאבשלום שהיה לו לב, וגנב שלוש לבבות, לב אביו, ולב בית דין, ולבב אנשי ישראל. ויבואו השמים שלא היה להן לב ונתן להם לב. ויורידו המן לישראל, שיש להן לב וקבלו את התורה בכל לב, ואהבו את קונם בכל לב: המדרש מתאר בשתי הפעמים הראשונות את הים ואת האלה שאין להם לב, ומייסרים את מי שיש לו לב ולכן יש דרישות ממנו.  הפעם השלישית מסתיימת לכאורה בטוב ולא בניגודיות - יבואו השמים שלא היה להם לב ויתנו את המן לישראל. כלומר לכאורה בניגוד לפעמים הקודמות - יש כאן התאמה בין השמים לישראל... האמנם?  כשמסתכלים בפסוק שמובא על השמים מענין לראות שלא מסופר שם על ירידת המן אלא על מעמד הר סיני.  "וההר בוער באש עד לב השמים". זה כמובן מתחבר לפסוק "א...

 ספר במדבר  -  פרק ב׳  -  פסוק ב׳: אִ֣ישׁ עַל־דִּגְל֤וֹ בְאֹתֹת֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מִנֶּ֕גֶד סָבִ֥יב לְאֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יַחֲנֽוּ׃ פירוש בעל הטורים: איש על דגלו באתת. שיעקב רמז להם מי יהיה ראש דגל שכל מי שדבר עמו לנוכח היה ראש דגל כמו ראובן בכורי אתה. יהודה אתה יודוך. יוסף מאל אביך ויעזרך. דן לישועתך קויתי ה': בעל הטורים מחזיר אותנו לברכות יעקב ושם הוא מסביר שכל הברכות לארבעת ראשי הדגלים היו בגוף נוכח, ואילו כל השאר בנסתר.  זה אמנם נכון, אבל יש כאן לכאורה חריג - דן. דוקא כל הברכה לדן היא בגוף נסתר למעט הפסוק האחרון שבכלל פונה לה' "לישועתך קויתי ה" ולא לדן עצמו. ואת זה מחשיב בעל הטורים לגוף נוכח. למה?  מיכה הנביא בתחילת פרק ב כותב כך:  {א} ה֧וֹי חֹֽשְׁבֵי־אָ֛וֶן וּפֹ֥עֲלֵי רָ֖ע עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם בְּא֤וֹר הַבֹּ֙קֶר֙ יַעֲשׂ֔וּהָ כִּ֥י יֶשׁ־לְאֵ֖ל יָדָֽם׃ כלומר מדובר באנשים ששוכבים בלילה ללא מעש, בלילה הוא זמן השינה, השכיבה, ואז צפים כל המחשבות והדאגות. והשאלה היא איפה הראש שלנו נמצא? אותם אנשים כפי שמתאר מיכה מתעלים את הדאג...

 ספר משלי  -  פרק ג׳  -  פסוק כ״ז: {כז} אַל־תִּמְנַע־ט֥וֹב מִבְּעָלָ֑יו בִּהְי֨וֹת לְאֵ֖ל (ידיך) יָדְךָ֣ לַעֲשֽׂוֹת׃ {כח} אַל־תֹּ֘אמַ֤ר (לרעיך) לְרֵֽעֲךָ֨ ׀ לֵ֣ךְ וָ֭שׁוּב וּמָחָ֥ר אֶתֵּ֗ן וְיֵ֣שׁ אִתָּֽךְ׃ {כט} אַל־תַּחֲרֹ֣שׁ עַל־רֵעֲךָ֣ רָעָ֑ה וְהֽוּא־יוֹשֵׁ֖ב לָבֶ֣טַח אִתָּֽךְ׃ {ל} אַל־(תרוב) תָּרִ֣יב עִם־אָדָ֣ם חִנָּ֑ם אִם־לֹ֖א גְמָלְךָ֣ רָעָֽה׃ נראה באופן פשוט שיש כאן הדרגה בחומרת התנהגות, עבירה גוררת עבירה. מניעת טוב, לאחריה אונאת דברים, לזמום רעה ולבסוף לצאת לריב מהר.  אבל אולי אפשר לראות זאת קצת שונה, אולי באמצע התהליך הצדדים מתהפכים: מניעת טוב מאדם ואונאת דברים כלפיו גורמת לו למרמור, וכתגובת נגד הוא יחרוש רעה - לפי פסוק זה - על אדם אחר(!) ולצאת לריב איתו - כלומר לפרוק עליו את האנרגיה השלילית, וכך האנרגיה עוברת מאחד לשני.  לפי ההסתכלות שספר משלי הוא גם פרשנות לתנך, נראה שיש כאן רמז לסיפור מעט קדום יותר - שופטים פרק יח.  שבט דן מחפש נחלה, ומחליט מסיבה מסויימת ליפול על עם שקט ובוטח, ליש:  פסוק כ״ז: {כז} וְהֵ֨מָּה לָקְח֜וּ אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָ...