רעיונות בתנך

 ילקוט שמעוני רמז תשפד במדבר פרק א: "אמר להם הקב"ה לישראל לא תהיו סבורים שמותר לכם לישבע בשמי אפילו באמת אין אתם רשאין לישבע בשמי אלא אם כן יהיו בך כל המדות האלה שנאמר את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד וגו' עד שתהא כשלשה שנקראו יראי אלהים אברהם איוב ויוסף, אברהם דכתיב כי ירא אלהים אתה, באיוב כתיב תם וישר וירא אלהים, ביוסף כתיב את האלהים אני ירא" נראה שהמדרש מציג בשלוש זוויות את יראת ה', או יותר נכון - שלושה גופים - מדבר, נוכח ונסתר.  מדבר - יוסף (אני ירא), נוכח - אברהם (ירא אלוהים אתה), ונסתר - איוב (איש תם וישר וירא אלוהים).  ואולי החלוקה באה לבטא גם שלושה כיוונים בעבודת ה - בין אדם למקום, בין אדם לחבירו ובין אדם לעצמו.  בין אדם למקום - איוב, עובד את ה' בגוף נסתר, רוב הספר הוא גם מתייחס אליו בגוף נסתר עד שלבסוף הקב"ה נגלה אליו.  בין אדם לחבירו - אברהם, כפי שהוא עושה חסד עם הזולת גם כלפי הקב"ה ההתייחסות היא של שותפות, של תפלה, הקב"ה נוכח מולו. בין אדם לעצמו - יוסף שאמר "את האלוהים אני ירא", אבל גם גילה את עצמו בסוף התהליך עם האחים, ואמ...

 ילקוט שמעוני, מגלת אסתר, רמז תתרנו:  אף לא הביאה, לפיכך נצלב, פיו הכשילו שכן הוא אומר בשר האופים אף אני בחלומי ונצלב, א"ר חנינא בר פפא ארבעה הם שפתחו באף ואבדו באף, ואלו הן, הנחש, ושר האופים, וקרח, והמן. נחש מנין שנאמר אף כי אמר וגו', שר האופים אף אני בחלומי, קרח אף לא אל ארץ. המן אף לא הביאה אסתר: המדרש מוצא את המשותף בין הנחש, שר האופים, קרח המן - כולם פותחים במלה אף ומסיימים באבדון, בחרון אף.  מענין שגם עוד דבר משותף לרביעיה זו - לכולם יש הכל ויכלו לשמוח בחלקם אך לכל אחד יש משהו "קטן" שמפר את שלוותו. הנחש רוצה להיות כאלוהים ולפתות ולאכול את מה שאסור, במקום לשים דגש לכל מה שמותר, להמן יש הכל אבל כל זה איננו שוה לו כשיש את מרדכי בסביבתו, וגם לקרח היה הכל אבל רצה את התפקיד שלא מתאים לו. שלושתם בפירוש לא הסתפקו במעמדם ובתפקידם ורצו שלטון מלא. מכאן ככל הנראה ניתן ללמוד גם על שר האופים (מתחבר לשיעור הרב וינר שמסביר שחלומו מצביע על כך שהוא רוצה להיות "בראש" במקום פרעה).  ארבעתם חיפשו את מה שאין, במקום להתמקד במה שיש להם. ארבעתם הסתכלו באופן שטחי וחיצוני על המ...

 ספר ישעיהו - פרק נ״ט - פסוק ט״ז: {טז} וַיַּרְא֙ כִּֽי־אֵ֣ין אִ֔ישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵ֖ם כִּ֣י אֵ֣ין מַפְגִּ֑יעַ וַתּ֤וֹשַֽׁע לוֹ֙ זְרֹע֔וֹ וְצִדְקָת֖וֹ הִ֥יא סְמָכָֽתְהוּ׃ ספר ישעיהו - פרק נ״ט - פסוק ט״ז, פירוש מצודת דוד: וירא . וכאשר יראה שאין בהם איש כשר והגון להיות נגאלין בזכותו . וישתומם . וכאשר יעמוד בתמהון ויתבונן שאין בהם מי מפגיע ומתפלל על הגאולה : ותושע . זרוע ה' תושע לו להביא הגאולה מבלי זכות ומבלי מפגיע : וצדקתו . מדת הצדקה תסמוך אותו לעשות לפנים משורת הדין :  הביטוי וירא כי אין איש מתחבר לסיפור של משה במצריים: ספר שמות - פרק ב׳ - פסוק י״ב: {יב} וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל׃ ונראה שהקשר הוא הדדי בפסוקים וכל פסוק שופך אור על השני,  בישעיה מדובר על הקב"ה שממתין למישהו שיתפלל ויאמין בגאולה ואין. ולכן פועל בעצמו, כמו שמשה המתין לאיזושהיא תגובה מצד העברים שהוכו, ואולי הקשר מרמז על כך שעצם המלחמה במצרים, ברוע שבעולם, היא היא עצמה התפלה.  ומצד שני יתכן וכבר כאן נפתח איזשהוא פער בין...