רעיונות בתנך

 ילקוט שמעוני רמז תקסב "הנה עופלה לא ישרה נפשו בו. זה נבוכדנאצר, כיצד המליך אותו הקב"ה על כל העולם ולא היה שמח בחלקו ולא ישרה נפשו בו (ג) והיה מביט בעצמו ואמר אני מלך" המדרש מפרש את הפסוק המפורסם בחבקוק פרק ב׳ - פסוק ד׳: {ד} הִנֵּ֣ה עֻפְּלָ֔ה לֹא־יָשְׁרָ֥ה נַפְשׁ֖וֹ בּ֑וֹ וְצַדִּ֖יק בֶּאֱמוּנָת֥וֹ יִחְיֶֽה׃ וכפי שמסביר שם מצודת דוד:  הנה עופלה . עתה בא לבאר החזון בדבר מפלת בבל והכרתת זרעו ואמר הנה כל המתחזק ומתגאה אין ישרות בנפשו אשר בו ואפילו צדיק יהיה הוא במה שמאמין בהאל לחשוב שהכל בא ממנו בחפצו ולא יתלה הדבר בזכות עצמו וכח זרועו : ולמעשה המדרש מחדד את הפירוש של מצודת דוד. כי מי שעופלה נפשו ומתגאה וחושב שהכל שלו, הוא גם לא שמח בחלקו. במבט ראשון זה נראה סותר כי אם הוא מרגיש שהכל בשליטתו מדוע אינו שמח? אבל זו בדיוק הנקודה. שמכיוון שהוא מרגיש בשליטה, מעבר לכך שזה לא נכון, הוא גם לא יכול לשמוח כי אין על מי להשען, אבל מי שענו ויודע שהוא רק רואה חלק מהתמונה, ויש לו תפקיד בעולם, הוא שמח באמת. שמח בחלקו - בחלק מהתמונה הכללית ששייך אליו בלבד.  מצודת ציון מפרש את המלה עופלה: ע...