רעיונות בתנך

 ספר משלי - פרק י״ב - פסוק י״ב: {יב} חָמַ֣ד רָ֭שָׁע מְצ֣וֹד רָעִ֑ים וְשֹׁ֖רֶשׁ צַדִּיקִ֣ים יִתֵּֽן׃ פירוש מצודת דוד: חמד . הרשע חומד לשבת במבצר הרעים אשר יתחזקו שם לעשות חמס אבל הצדיקים אינם צריכים לעזר מבחוץ כי שרשם יתן פריים הראוי ר''ל מעצמם יתחזקו להיטיב לעשות :  הרוע בעולם ניזון מתגובות וחיזוקים חיצוניים, כדי להמשיך את פעולתו (או את מעשי החמאס כפי שמבאר מצודת דוד, אין צורך להסביר את הנמשל),  הוא זקוק למבצר גשמי חיצוני מסביבו, ומבצר רוחני חיצוני - לייצר לחצים, תמיכה מסביב - כל זה כדי לקיים את הרוע. כי לרוע אין קיום פנימי בפני עצמו כפי שמבואר בפסוק.  לעומת זאת מי שרוצה לעשות טוב איננו זקוק לעזרה חיצונית. הוא מכה שורשים ומתחזק מעצמו. מהקול הפנימי שלו. הוא יודע מאין בא ולאן הולך. ומתוך כך יתן פריו ועלהו לא יבול וכל אשר נעשה נצליח.

ספר צפניה  -  פרק ג׳  -  פסוק י״ט: {יט} הִנְנִ֥י עֹשֶׂ֛ה אֶת־כָּל־מְעַנַּ֖יִךְ בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֶת־הַצֹּלֵעָ֗ה וְהַנִּדָּחָה֙ אֲקַבֵּ֔ץ וְשַׂמְתִּים֙ לִתְהִלָּ֣ה וּלְשֵׁ֔ם בְּכָל־הָאָ֖רֶץ בָּשְׁתָּֽם׃ פירוש מצודת דוד: הנני עושה . אני אכתש ואמעך את כל העכו''ם שעינו אותך :  בדרך כלל הפועל עושה מוכר לנו בהקשר של עשיה רגילה, או לפעמים בהקשר של עשיה חיובית (את הנפש אשר עשו בחרן). כאן המפרשים מדברים על עשיה - כתישה והשמדה.  גם במלאכי יש ביטוי דומה, אולי מדובר באותו שורש (חילופי אותיות), וגם שם מצודת ציון מפרש אותו דבר: ספר מלאכי  -  פרק ג׳  -  פסוק כ״א: {כא} וְעַסּוֹתֶ֣ם רְשָׁעִ֔ים כִּֽי־יִהְי֣וּ אֵ֔פֶר תַּ֖חַת כַּפּ֣וֹת רַגְלֵיכֶ֑ם בַּיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ פירוש מצודת ציון: ועסותם . ענין מיעוך וכתישה וכן מעסיס רמוני ( ש''ה ה ).." רק שהנביא צפניה מדבר על כתישה של הקב"ה, ואילו מלאכי מדבר על ישראל שיכתשו את אויביהם.  וכמובן שזו אותה נבואה. ישראל שליחי ה ישמידו ויכניעו את אויביהם, אויבי ה, שע...